רש"י על נדרים צ״א ב

מהדורה: מהדורת וילנא

1 נדרים פתח ↗

אַהֲלוֹיֵי דַּהֲווֹ הָכָא הָאִידָּנָא, אִי אַנְתְּ לָא — דִּלְמָא מִנְּהוֹן. אָמַר רַב נַחְמָן: עֵינֶיהָ נָתְנָה בְּאַחֵר, וְלֵית בַּהּ מְשָׁשָׁא בְּמִלַּהּ.

2 נדרים פתח ↗

הָהִיא אִיתְּתָא דְּלָא הֲוָה בְּדִיחָא דַּעְתַּהּ בַּהֲדֵי גַּבְרָא. אֲמַר לַהּ: הָאִידָּנָא מַאי שְׁנָא? אֲמַרָה לֵיהּ: מֵעוֹלָם לָא צַעַרְתַּן בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ כִּי הָאִידָּנָא. אֲמַר לַהּ: לָא הֲוָה הָדָא מִילְּתָא הָאִידָּנָא. אֲמַרָה לֵיהּ: אִם כֵּן הָלֵין נׇכְרִים נַפְטוֹיֵי דַּהֲווֹ הָכָא הָאִידָּנָא, אִי אַנְתְּ לָא — דִּלְמָא חַד מִנְּהוֹן. אֲמַר לְהוּ רַב נַחְמָן: לָא תַּשְׁגִּיחוּן בַּהּ, נוֹתֶנֶת עֵינֶיהָ בְּאַחֵר הֲוַאי.

3 נדרים פתח ↗

הָהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה מִהַרְזִיק בְּבֵיתָא הוּא וְאִינְתְּתָא. עָל אֲתָא מָרֵיהּ דְּבֵיתָא, פַּרְטֵיהּ נוֹאֵף לְהוּצָא וַעֲרַק. אָמַר רָבָא: אִיתְּתָא שַׁרְיָא. אִם אִיתָא דַּעֲבַד אִיסּוּרָא — אִרְכוֹסֵי הֲוָה מִירְכַס.

4 נדרים פתח ↗

הָהוּא נוֹאֵף דְּעָל לְגַבֵּי דְּהָהִיא אִנְתְּתָא, אֲתָא גַּבְרָא, סְלֵיק נוֹאֵף אִיתִּיב בִּכְלָאֵי בָּבָא. הֲוָה מַחֲתָן תַּחְלֵי תַּמָּן וְטַעְמִינּוּן חִוְיָא. בְּעָא מָרֵי דְבֵיתָא לְמֵיכַל מִן הָנְהוּ תַּחְלֵי בְּלָא דַּעְתָּא דְּאִינְתְּתָא, אֲמַר לֵיהּ הָהוּא נוֹאֵף: לָא תֵּיכוּל מִנְּהוֹן דְּטַעְמִינּוּן חִוְיָא.

5 נדרים פתח ↗

אָמַר רָבָא: אִינְתְּתֵיהּ שַׁרְיָא, אִם אִיתֵיהּ דַּעֲבַד אִיסּוּרָא, נִיחָא לֵיהּ דְּלֵיכוֹל וְלֵימוּת, דִּכְתִיב: ״כִּי נִאֵפוּ וְדָם בִּידֵיהֶן״.

6 נדרים פתח ↗

פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: אִיסּוּרָא עֲבַד, וְהַאי דַּאֲמַר לֵיהּ דְּנִיחָא לֵיהּ דְּלָא לֵימוּת בַּעַל, דְּתֶהְוֵי אִינְתְּתֵיהּ עִלָּוֵיהּ ״מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם״, קָא מַשְׁמַע לַן.

1 אהלויי - מוכרי אהלות בשמים:

2 נפטויי - מוכרי נפט:

3 דהוה מהרזק בביתא - שהיה סגור עם אשה בבית:

4 פרטיה נואף להוצא - פרץ הגדר:

5 הוה מירכס - בביתה היה מתחבא בבית שלא ירגיש בו הבעל:

6 בלא דעתא דאיתתא - שאילו היתה יודעת לא היתה מניחתו לאכול:

7 כי נאפו ודם בידיהן - דנואפים הורגין הבעלים:

8 מהו דתימא איסורא עבד - האי בהדה והאי דאמר ליה הכי משום דלא לימות דתיהוי איתתיה עלויה כי מים גנובים ימתקו קמשמע לן דלא אמרינן הכי ושריא:

« רש"י על נדרים צ״א ע״א:ח׳